Yevamoth
Daf 66b
אָמַר רִבִּי יַנַּאי. חָלַץ הוּא וְהֶחֱזִירָה הִיא. חָֽלְצָה הִיא וְהִתִּירָהּ הוּא. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. אִם רָצָא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. לָמָּה. מִשּׁוּם שֶׁאֵין שְׁתֵּיהֶן בָּהּ אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן עַל סֵדֶר. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. חָֽזְרָה וְהִתִּירָה. תֹּאמַר מִשּׁוּם שֶׁאֵין שְׁתֵּיהֶן בָּהּ. הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן בָּהּ. 66b הֲרֵי לֵית טַעֲמָא דְלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן עַל הַסֵּדֶר.
Traduction
R. Yanaï dit: si l'homme a détaché la chaussure du pied, et la femme a seulement délié les cordons, ou si la femme a retiré la chaussure, mais l'homme l'avait déliée, un tel acte (incomplet) est sansvaleur; si l'on veut s'y reprendre ensuite (pour délier les cordons), ce n'est plus permis. Pourquoi? Est-ce parce que la femme n'a pas accompli les deux parties de l'acte? Ou parce qu'elles n'ont pas été accomplies dans l'ordre voulu (de commencer par délier)? II y a une différence pratique entre ces deux motifs, au cas où la femme s'y est remise: or, en ce cas on ne peut pas lui reprocher de n'avoir pas accompli les deux parties de l'acte; donc, l'on ne saurait invoquer que le défaut d'ordre dans les opérations.
Pnei Moshe non traduit
חלץ הוא. שמט המנעל מן הרגל:
והתירה היא גרסינן. שהתירה הרצועות:
חליצתה פסולה. עד שתתיר היא ותשמיט היא וכדאמר נמי בבלי שם:
אם רצה להחזיר. כדמפרש ואזיל:
ובעי למה פסולה אי טעמא משום שאין שתיהן בה. שלא עשתה היא שתיהן או דטעמא שאינן על סדר חליצה דבעינן התרת הרצועות מקודם ונ''מ דאפילו תתיר הרצועות לאחר מכאן אינו כלום כדמסיק מה נפק כו':
הרי לית טעמא דלא כו'. מדקאמר אם רצה להחזיר לא יחזיר דמשמע דאסיפא קאי חלצה היא והתיר הוא ואינו מועיל שתחזיר הרצועות ותתיר היא והרי שתיהן בה ש''מ דאין הטעם אלא משום שאינן על הסדר דאלו ברישא למה לא יועיל חזרה כשישים המנעל על רגלו ותשמיט היא דהא התירה הרצועות מקודם והרי שתיהן בה ועל הסדר הן. א''נ הא דקאמר אם רצה להחזיר כו' לומר שאין החליצה כלום ולא נפסלה לאחין וכדמפרשינן לקמן והכא לא קאמר אלא מדאמרינן דאפילו חזרה והתירה אח''כ לא הויא חליצה ש''מ דטעמא מפני שאינן על הסדר הוא:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. יֵשׁ מֵהֶן שֶׁאָֽמְרוּ. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה וְאִם רָצָא לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁאָֽמְרוּ. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה וְאִם רָצָא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. בְּאִמְפִּילִייָא וְהַחוֹלְצָה לְקָטָן חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. וְאִם רָצָא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. חָֽלְצָה בְּאִמְפִּילִייָא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. בְּאִמְפִּילִייָא שֶׁלָּעוֹר. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. בְּאִמְפִּילִייָא שֶׁלַּבֶּגֶד. בְּמַנְעָל בְּאִמְפִּילִייָא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. כְּשֶׁהָֽיְתָה בְּאִמְפִּילִייָא שֶׁלַּבֶּגֶד וּמַנְעָל שֶׁלָּעוֹר. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. כְּשֶׁהָֽיְתָה אִנְפִּילִייָא שֶׁלָּעוֹר וּמַנְעָל שֶׁלַּבֶּגֶד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יוֹצְאִין בְּאִמְפִּילִייָא בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין יוֹצְאִין בְּאִמְפִּילִייָא. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. יוֹצְאִין. בְּאִמְפִּילִייָא שֶׁלַּבֶּגֶד. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין יוֹצְאִין. בְּאִמְפִּילִייָא שֶׁלָּעוֹר.
Traduction
R. Eléazar dit: en certains cas, après ce déchaussement nul, il est permis de recommencer la cérémonie dans des conditions valables; dans d'autres cas, lorsque le déchaussement est sans valeur, il n'y a pas lieu de le recommencer. Ainsi, ld'emploi d'une sandale de feutre (impilia) ou le déchaussement opéré sur un enfant, rend la cérémonie nulle, et il n'y a plus lieu d'y revenir, si même on le désire (et la femme peut s'unir par lévirat). Si l'on a déchaussé avec des sandales de feutre, les uns déclarent cet acte valable, d'autres le déclarent impropre. Les premiers, qui admettent un tel acte, parlent de chaussons en peau; les autres qui le repoussent comme nul, parlent de chaussons d'étoffe. Si l'homme avait un soulier par dessus la pantoufle (et qu'il a été ainsi déchaussé), selon les uns, cet acte sera valable; selon d'autres, il sera nul. Le premier, qui l'autorise, parle du cas où le chausson est d'étoffe, et le soulier de cuir (le chausson, en ce cas, ne compte pas, et ne forme pas obstacle); ceux qui le déclarent nul parlent du cas où même le chausson est de cuir, comme le soulier (alors l'acte n'est pas effectué directement sur le pied). Selon l'avis des uns (468)Cf. J., (Yoma 8, 1); (Taanit 1. 6) 64d, il est permis le jour du Kippour de sortir en chaussons; selon d'autres, c'est interdit. R. Hisda dit: les premiers qui l'autorisent parlent de chaussons d'étoffe; les autres parlent de cuir.
Pnei Moshe non traduit
יש מהן שאמרו כו'. דיש חליצה פסולה דיכול לחזור ולחלוץ חליצה כשירה וכלומר דפסולה ופוסלת על האחין היא ואם רצה להחזיר ולהתירה יחזיר ויחלוץ חליצה כשירה:
ויש מהן שאמרו חליצה פסולה ואם רצה להחזיר לא יחזיר. כלומר דיש מהן דחליצה לאו חליצה כלל ולא פסלה על האחין דאפילו מתייבמת היא והאי לא יחזיר כמו אין צריך להחזיר. וזהו לפי כללא דנקטינן דכל מקום שאמרו אינה חליצה לא נפסלת על האחין ולא מן הכהונה וכל מקום שאמרו חליצה פסולה נפסלת וצריך לחלוץ לה חליצה כשירה וכן אמר בבבלי פרק כל הגט וכ''כ הרמב''ם ז''ל פ''ד מהלכות חליצה:
ומפרש באמפילייא וכן החולצת לקטן כו' לא יחזיר. דלאו חליצה היא כלל ומותרת להתייבם וכ''כ הרא''ש ז''ל לקמן גבי והחולצת לקטן:
באמפילייא של בגד. דעור בעינן מידי דמגין. וכן מחלק רבא בבבלי שם:
במנעל באמפילייא. שחלצה בשתיהן זה ע''ג זה:
באמפילייא של בגד ומנעל של עור. והאמפילייא בתוך המנעל דכיון דשל בגד אין ראוי לחליצה בטלה לגבי המנעל וקרינא ביה מעל רגלו:
כשהיתה אמפילייא של עור ומנעל של עור. דכיון דתרוייהו של עור וראוין לחליצה הן הוי כמנעל דמנעל ולא מעל רגלו ולפיכך חליצתה פסולה:
יוצאין באמפילייא ביום הכיפורים. דלא הוי מנעל:
בְּסַנְדָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָקֵב כָּשֵׁר. תַּמָּן אָֽמְרִין. כְּגוֹן אִילֵּין קנסורס. וְרַבָּנִן דְּהָכָא אָֽמְרֵי. כְּגוֹן אִילֵּין דִּידָן. אָמַר רַב. אִילוּלֵי דְחָמִיי רִבִּי חִייָה רוֹבָא חֲבִיבִי חָלַץ בְּהָדֵין שׁוּרְצִיפָא דְשַׁנְצוֹי לָא הֲוָה לִבָּן רָב עֲלֵיהֶן לְמֵיעֲבַד כֵּן. אָחוֹי דְאִימֵּיהּ דְּרַב כַּהֲנָא חָלַץ בַּלַּיְלָה בְּיָחִיד בְּלֵילֵי שַׁבָּת בְּסַנְדָּל שֶׁלַּשַּׁעַם וּמֵיעוֹמֵד. אָמַר רִבִּי זְרִיקָא. וְלֹא רָֽקְקָה. שָׁמַע רַב וְאָמַר. מָאן יַעֲבֵד דָּא אֶלָּא אָחוֹי דְּאִימֵּיהּ דְּרַב כַּהֲנָא.
Traduction
⁠— '' Une sandale qui a un talon peut servir '', est-il dit. Ce sont, par exemple, disent les Babyloniens, les sandales, (171)Cf. ci-après, 4, 10,( 7, 5 )( 8b), (et 11, 7) ( 12a).; selon les rabbins d'ici, ce sont nos sandales usuelles. Rav dit: si je n'avais pas vu mon oncle, R. Hiya le grand, déchausser à l'aide de sandales à courroie (469)La spartea, sorte de sandale, est citée par Ducange, 6, 623 dit BrŸil, JahrbŸcher, 4, 47. (aisées à défaire), nous n'aurions pae eu la hardiesse d'en user à cet effet (470)Le passage parallèle du Talmud Babli, 104a, est cité dans Maïmonide, Guide des Egarés,(1, 46 ). L'oncle maternel de R. Cahana déchaussait la nuit, seul, même le vendredi soir, avec une sandale de résine durcie, debout. De plus, dit R. Zeriqa, il dispensait même la femme de cracher (quoique la Bible le prescrive). Lorsque Rav entendit exprimer cet avis, il dit: nul autre que l'oncle maternel de R. Cahana peut se permettre d'agir ainsi.
Pnei Moshe non traduit
קנסורס. שם צורת סנדל ידוע:
אילן דידן. כעין סנדל שלנו:
שורציפא דשנצוי. סנדל שיש לו שנצית ונוח לחלצו:
לא הוה לבן רב עליהן. לא מלאנו לבנו לעשות כן. וכדאמר בבלי שם דלא הואי חליצנא אלא בסנדלא דטעייא דמיהדק טפי:
חלץ בלילה כו'. כולן במעשה אחד:
שעם. גמי קשה ומגין הוא:
ור' זריקה אמר דגם זה היה שלא רקקה. והכשיר:
מאן יעבד דא. להתיר כולן:
אלא אחוי כו'. דרב גוברי' ובבבלי ק''ד גריס במוק וביחידי ובלילה וכדמסיק שם דכולהו יחידאה קתני להו:
Yevamoth
Daf 67a
משנה: חָֽלְצָה בְסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ בְסַנְדָּל שֶׁלְּעֵץ אוֹ בְשֶׁלַּשְּׂמֹאל בָּיָּמִין חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָֽלְצָה בְגָדוֹל שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַלֵּךְ בּוֹ אוֹ בְקָטָן שֶׁהוּא חוֹפֶה רוֹב רַגְלוֹ חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָֽלְצָה בַלַּיְלָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. רִבִּי לִיעֶזֶר פּוֹסֵל. בַּשְּׂמֹאל חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה וְרִבִּי לִיעֶזֶר מַכְשִׁיר.
Traduction
Si la veuve a déchaussé avec une sandale qui ne lui appartient pas, ou avec une sandale de bois (couverte de peau), ou si le soulier de gauche était au pied droit, l'acte est valable. Celui-ci l'est aussi si la veuve a déchaussé son beau-frère avec un soulier trop grand, mais avec lequel on peut marcher au besoin, ou avec un soulier trop petit, mais qui couvre la majeure partie du pied. Le déchaussement effectue la nuit est valable; R. Eleazar le déclare sans valeur. Le déchaussement accompli du pied gauche est nul; mais R. Eleazar le déclare valable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חלצה בסנדל שאינו שלו. כדיליף בגמ' חלוץ הנעל מכל מקום:
בסנדל של עץ. בגמ' פליגי בה:
חלצה בגדול. סנדל שגדול ממדת רגלו אבל יכול להלך בו:
בקטן. ממדת רגלו אבל חופה הוא את רוב הרגל כשרה:
בלילה. בגמ' מפרש פלוגתייהו:
ור''א פוסל. והלכה כר''א דחליצה בלילה פסולה ואין הלכה כמותו במה דמכשיר חליצה בשמאל:
מתני' חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשירה. דכי כתב רחמנא ככה דמשמע עיכובא אמעשה הוא דכתיב וקריאה דיבורא בעלמא הוא:
ככה יעשה. ורקיקה מעשה היא:
מעשה באיש. חליצה שהאשה עושה מעשה בגופו של איש לאפוקי רקיקה דלאו מעשה בגופו של איש הוא:
הלכה: חָֽלְצָה בְסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ כול'. שׁוֹפָר שֶׁלָּעֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. כָּשֵׁר. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. כָּשֵׁר. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. פָּסוּל. הַכֹּל מוֹדִין בְּלוּלָב שֶׁהוּא פָסוּל. מַה בֵּין שׁוֹפָר מַה בֵּין לוּלָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּלוּלָב כְּתִיב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם מִשֶׁלָּכֶם. לֹא מִשֶּׁלְּאִיסּוּרֵי הֲנָייָה. בְּרַם הָכָא יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם מִכָּל מַקוֹם. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. תַּמָּן בְּגוּפוֹ הוּא יוֹצֵא. בְּרַם הָכָא בְקוֹלוֹ הוּא יוֹצֵא. וְיֵשׁ קוֹל אָסוּר בַּהֲנָאָה. הַכֹּל מוֹדִין בְּסַנְדָּל שֶׁלָּעִיר הַנִּדַּחַת שֶׁהוּא כָשֵׁר. דִּכְתִיב חֲלוּץ הַנָּעַל. מִכָּל מַקוֹם. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּמָא דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. מִכָּל מָקוֹם. כֵּן אַתְּ אוֹמֵר הָכָא חֲלוּץ הַנָּעַל. מִכָּל מַקוֹם.
Traduction
⁠— (472)En tête est un passage que l'on retrouve au (Suka 3, 1) Tous reconnaissent que cet acte est valable même en se servant d'une sandale provenant d'une ville soumise à l'idolâtrie (et devant être brûlée), comme il est dit (Dt 25, 10): le déchaussé (pourvu qu'il le soit, n'importe avec quoi). R. Mena dit: comme au sujet du nouvel an on déduit du verset (Nb 29, 1) ce sera pour vous un jour de résonnance, que l'on peut se servir à cet effet de n'importe quel Shofar (cor); de même, pour l'acte du déchaussement, on déduit de l'expression le déchaussé, qu'il le sera à l'aide de n'importe quel soulier
Pnei Moshe non traduit
גמ' שופר של עכומ''ז. שנשתמשו בו לעכומ''ז. וגרסינן לה לעיל פ' לולב הגזול:
כשר. וכן תני ר' חייא דכשר:
לכם משלכם. ואיסורי הנאה לאו משלכם הוא:
יהיה לכם. ויהיה ריבויא הוא דמ''מ:
א''ר לעזר. טעם אחר דבלולב בגופו הוא יוצא ושייך בו איסור הנאה:
ברם הכא. בשופר בקול הוא יוצא:
ויש קול אסור בהנאה. בתמיה דלא שייך איסור הנאה בקול:
הכל מודים בסנדל. של חליצה של עיר הנדחת דכשר דמרבינן מחלוץ הנעל:
ור' מנא פליג דלאו הכל מודים בה אלא כמה דאת אמר תמן כו'. כלומר למ''ד דס''ל בשופר כשר דמרבינן מיהיה וכן הכא ס''ל דחלוץ הנעל ריבויא הוא אבל למ''ד דפסול דיהיה לאו ריבויא הוא ס''ל דהכא נמי לאו ריבויא הוא. ובבבלי בר''ה מסיק דכולן של עכומ''ז יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו ושל עיר הנדחת פסול דכתותי מיכתת שיעורא הוא הואיל ולשרפה עומד וכן הכא בפירקין דף ק''ד בסנדל של חליצה של עיר הנדחת פסול:
גמ' שמואל כו' ואתיא כר' ליעזר. כלומר דשמואל מפרש דלר''א רקיקה הוא דמעכבא נמי סבירא ליה אבל ברישא אם לא קראה רבי אלעזר נמי מודי דכשרה דקריי' לא מעכבא:
סַנְדָּל שֶׁלָּעֵץ. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רַב. וְהֵן שֶׁיְּהוּא חוֹבְטִין שֶׁלְּעֵץ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. וְהֵן שֶׁיְּהוּ מַעֲמִידִין שֶׁלְּעֵץ. תַּמָּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב. וְהֵן שֶׁיְּהוּא תֻרְסִיּוֹתָיו שֶׁלְּעֵץ. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ כוּלּוֹ שֶׁלְּעֵץ כָּשֵׁר. מַתְנִיתִין מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. סַנְדָּל שֶׁל קַשׁ טָמֵא מִדְרָס וְהַאִשָּׁה חוֹלֶצֶת בּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל חֲכָמִים לא הוֹדוּ לְמִדְרָס.
Traduction
. '' Ou avec une sandale de bois '', est-il dit. Toutefois, ajoute Rav, il faut que l'empeigne seule soit en bois (et le reste en cuir); selon R. Aba au nom de Rav, la base seule (la semelle) sera en bois (mais le dessus sera en cuir). A Babylone, on a dit au nom de Rav que les garnitures pourront être en bois. Selon R. Ila au nom de R. Yohanan, si la sandale entière est en bois, elle est valable pour l'acte de déchaussement. A l'appui de R. Yohanan, il y a une barayeta (473)Tossefta au Kelim., disant: Une sandale composée de paille tressée est susceptible de devenir impure par compression, et une veuve peut l'utiliser pour le déchaussement, selon l'avis de R. aqiba; les autres sages n'admettent pas la propagation de l'impureté à cet objet par compression - (474)Suit une page déjà traduite au (Shabat 6, 2)..
Pnei Moshe non traduit
סנדל של עץ כו' והן. ודוקא שיהיו חובטין. גביו שהן חובטין ע''ג הרגל:
של עץ. אבל השאר של עור:
והן שיהיו מעמידין של עץ. תחתיתו של סנדל שהן מעמידיו אבל גביו צריך שיהיה של עור וכדמוקי בבבלי במחופה עור:
תמן. בבבל אומרים בשם רב:
תרסיותיו. מקום קביעות הרצועות:
מתניתא. תוספתא דכלים מסייע לר''י דאפי' כולו עץ כשר:
ורבי הילא כו'. פליג דקאמר בשם ר''א דקריי' נמי מעכבא ורישא דמתני' לאו ר''א היא:
כֵּינִי מַתְנִיתָא. בְּקוֹשֵׁר מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּן כְּשֵׁירָה. מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעֲלַן פְּסוּלָה. כְּתִיב וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. וְתַנֵּי עֲלָהּ. בְּיָד עַד הַפֶּרֶק וּבְרֶגֶל עַד הַסּוֹבָךְ. 67a וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. שַׁנְייָא הִיא דִכְתִיב מֵעַל רַגְלוֹ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעֲלַן תְּהֵא כְשֵׁירָה. שַׁנְייָא הִיא דִכְתִיב מֵעַל רַגְלוֹ. מֵעַל רַגְלוֹ וְלֹא מִמַּעַל דִּמְעַל רַגְלוֹ. הָתִיב כַּהֲנָא. וְהָא כְתִיב וּבְשִׁלְייָתָהּ הַיּוֹצֵאת מִבֵּין רַגְלֶיהָ. וְכִי מִבֵּין רַגְלֶיהָ הִיא יוֹצֵאת. אֶלָּא נִרְאֵית כְּמִבֵּין רַגְלֶיהָ. כְּהַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. כִּיוֹר הוּא בֵין הָאוּלָּם וְלַמִּזְבֵּחַ וּמָשׁוּךְ כְּלַפֵּי דָרוֹם. וְכִי מִבֵּין הָאוּלָּם וְלַמִּזְבֵּחַ הָיָה נָתוּן. אֶלָּא נִרְאֶה כְּבֵין הָאוּלָּם וְלַמִּזְבֵּחַ.
Traduction
Quant à la distinction établie par la Mishna pour '' le déchaussement à partir de la cheville '', il faut l'entendre ainsi: l'acte est valable si la sandale est liée par des cordons placés au-dessous de la cheville; mais au-dessus, il est nul. Pourtant, sur le verset (Ex 30, 19): Aron et ses fils laveront près de lui (le bassin) leurs mains et leurs pieds, il a été dit que la main est comprise jusqu'au poignet, et le pied jusqu'au genou. Pourquoi donc ici la cheville est-elle prise pour point de départ? Pour le lévirat, il y a une distinction à établir: c'est qu'il est dit (Dt 25, 9): d'au dessus du pied (immédiatement au-dessus). S'il en est ainsi, l'acte devrait être valable même si la sandale est liée au-dessus de la cheville? -Non, car il est écrit: au-dessus du pied, non '' en haut ''. -Mais, objecta Cahana, il est bien dit (ibid. 28, 57): son rejeton qui sort d'entre ses pieds? (On appelle donc pied une partie très supérieure du corps?) En réalité, la naissance ne s'effectue pas des pieds, mais l'enfant semble sortir de là. Ainsi, il est enseigné ailleurs (471)(Midot 3, 6).: il y avait un bassin entre le portique et l'autel, tourné vers le sud; ce n'est pas qu'il était réellement placé entre le portique et l'autel, mais par sa disposition, il paraissait avoir cette place.
Pnei Moshe non traduit
כיני מתני'. הא דקתני מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה כן אנו מפרשים בקושר הרצועות מן הארכובה למטה כשרה ולמעלן פסולה וכדפרישית במתני' ולא בנקטעה רגלו למטה מארכובה מיירי דקוטע לא חליץ כלל וכן פירשו בתוס' דף ק''ג ד''ה מאן דמסגי וכן דעת הרי''ף והרמב''ם ז''ל:
ותני עלה. שיעור קידוש ביד עד הפרק:
סובך. פי' הרמב''ם ז''ל בפי' המשנה סוף פ' הזרוע שכבת הרגל ר''ל ענפי המיתרים והם הקורסלים אלמא דלא מיקרי רגל למעלה מקורסלים:
והכא את אמר הכין. בתמיה דעד ארכובה והוא השוק מיקרי רגל:
שנייא הכא דכתיב מעל רגלו. משמע מדבר שהוא על רגלו מדלא כתיב מרגלו:
היוצאת מבין רגלי'. אלמא דירכים נמי מיקרו רגל:
ומשני וכי מבין רגליה אלא נראית כמבין רגליה. כעין שאמרו בכיור:
דתנינן תמן. פ''ג דמדות:
וכי מבין כו'. דמשוך כלפי דרום כו':
אלא נראה. שהיה מכוון כבין האולם ולמזבח. ובבבלי שם משני על הא דקאמר בהני רגליה דלישנא מעליא היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source